הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' סואעד ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעת שיבוב שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 23.12.10 בצפת ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

מטעם התובעת העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), והוגשו הראיות.

מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב הנתבעים מסוג אוטובוס (להלן: "האוטובוס"), ועה/1 (להלן: "עה/1"), שהגיע למקום לאחר קרות התאונה, והוגשו הראיות.

אין חולק כי עת/1 ביקש לפנות שמאלה לשכונת ביתו, והאוטובוס פגע בו מאחור, אך יש חולק באשר לנסיבות התאונה, ולאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת/1 האט רכבו לפני פנייה שמאלה, ורכב הנתבעים פגע בו מאחור.

לשיטתה, במקום בו ביקש עת/1 לבצע פנייה שמאלה, המדובר במקטע כביש בו מסומן קו הפרדה מקוטע, הגם שלא קיים שום תמרור האוסר את הפנייה.

זאת ועוד, נתבע 1 הוא זה שנסע במהירות מופרזת שלא מתאימה לתנאי הדרך, לא שמר מרחק ופגע ברכב התובעת מאחור.

לטענת ב"כ הנתבעים, עת/1 היה בעצירה בסמוך לתחנת האוטובוס במקום, התפרץ לכביש, ולאחר שעבר מרחק קצר עצר בפתאומיות, כאשר ביקש לפנות שמאלה.

לשיטתו, עת/1 ביקש לפנות שמאלה במקום אשר לא מיועד לפנייה שמאלה. המדובר בעקומה חדה, שם עצר עת/1 את רכבו בפתאומיות.

לחילופין, יש לייחס ל- עת/1 רשלנות של ממש בגרימת התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה – האם עת/1 כאשר עצר את רכבו וביקש לפנות שמאלה, או נתבע 1 שלא שמר מרחק מרכבו של עת/1?

בקליפת אגוז, העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה, וכבר נאמר לא אחת כי הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט.

בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).

ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.